תאריך פרסום: ינואר 2025
גורם מפרסם: הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים
בשנת 2019 28% מכלל העסקים שקלו לסגור את העסק ואילו ב-2021, 2022 ו-2023 כשליש מהעסקים שקלו לסגור את העסק. ב-2024 אנו רואים צמצום בכוונה לסגור את העסק, ורק אחד מכל ארבעה בעלי עסקים שוקל לסגור את העסק. מבעלי העסקים שדיווחו ששקלו לסגור את העסק בשנת 2024, 6% שקלו לסגור את העסק עוד לפני ה-7 באוקטובר ו-19% שקלו לסגור את העסק לאחר שהחלה מלחמת חרבות ברזל.
ככל שהעסק גדול יותר בעלי העסק שוקלים פחות לסגור אותו. בענף הבינוי ניכר שיש מגמה של עלייה עקבית, לאורך השנים, בשיעור העסקים ששוקלים לסגור את העסק, ובענף המסחר הסיטונאי החלה מגמה של עלייה בכוונת הסגירה מ-2023.
שיעור בעלי העסקים ששקלו לסגור את העסק גבוה יותר בקרב עסקים שהיו זקוקים למימון לעומת עסקים שלא היו זקוקים למימון, אולם רק בקרב עסקים בהם לא ירדה הפעילות אחרי פרוץ המלחמה. בקרב עסקים שהיקף הפעילות שלהם ירד אחרי פרוץ המלחמה, אין הבדל בכוונה לסגור את העסק בין עסקים שנזקקו למימון לבין כלל העסקים.
שיעור בעלי העסקים ששקלו לסגור את העסק גבוה בקרב עסקים שבהם היקף הפעילות ירד בעקבות המלחמה (32% מהם שקל לסגור). שיעור זה גבוה במיוחד בקרב עסקים בהם כמות העובדים עלתה עד המלחמה, וירדה בעקבות המלחמה, וכמחצית מבעלי עסקים אלה שוקלים לסגור את העסק. גם בקרב עסקים שכמות העובדים בהם ירדה בעקבות המלחמה, אולם לפני המלחמה לא עלתה (הייתה קבועה, או ירדה), יש שיעור כוונת סגירה גבוה (35%). שיעור כוונת סגירה נמוך יותר נמצאה בקרב עסקים בהם כמות העובדים עלתה או נשארה קבועה לאחר פרוץ המלחמה (10% ו-20% בהתאמה).
נראה שהחסם המשפיע ביותר על הכוונה לסגור את העסק הוא היכולת של העסק לקבל מימון. נמצא שמבין בעלי העסקים שציינו "גישה למימון" כחסם 41% שקלו לסגור את העסק. לאחר מכן נמצא החסם של עלויות ייצור (35%), החסם של מצב בטחוני (32%), החסם של עומס בירוקרטי (29%), החסם של עלויות כוח עבודה או ניהול מיומן (28%) והחסם של מציאת לקוחות (24%).
בעסקים שזקוקים למימון ניתן לראות שככל שהעסק גדול יותר, או וותיק יותר, הבעלים שלו שוקלים פחות לסגור אותו. עסקים שנזקקו למימון נשאלו על שיעור המימון החיצוני של העסק (מינוף), ונמצא שככול ששיעור המינוף של העסק גבוה יותר, יש חשש גדול יותר שבעל העסק ישקול לסגור אותו.
מבין העסקים שנזקקו למימון, יש סיכון גבוה בקרב עסקים שהתקשו לקבל אשראי שבעל העסק ישקול לסגור את העסק (37% מהעסקים) לעומת עסקים שלא מתקשים לקבל אשראי (26%).
בעלי עסקים נשאלו גם על עיכוב בתשלומים. אחת מהשאלות הייתה האם העסק הגיע למצב שבו הוא מעכב תשלומים לספקים שלו. כמחצית מבעלי העסקים שדיווחו שהם מעכבים תשלומים לספקים שלהם גם דיווחו כי שקלו לסגור את העסק, וזאת בהשוואה ל-21% מבעלי העסקים שאינם מעכבים תשלומים.
הסיבות העיקריות שבעקבותיהן בעלי עסקים שוקלים לסגור הן הכנסות נמוכות, הוצאות גבוהות, ושיקולים כלכליים אחרים הנוגעים למצב הכללי של המשק (לדוגמה, קשיים בירוקרטיים, מחסור בעובדים, ירידה בביקוש בשל המצב).
באמצעות מודל סטטיסטי, שבוחן השפעות מרובות על הסיבה לסגור את העסק, נמצא שהגורם העיקרי הוא חסם הגישה למימון. בקרב עסקים להם יש חסם כזה, יש סיכון גבוה פי 7.7 שבעלי העסק ישקלו לסגור אותו. זאת בהשוואה לעסקים שאין להם חסמים. עלויות ייצור מגדילות סיכון לסגירת העסק פי 6.2 ועומס בירוקרטי פי 5.4. עסקים בענף הבינוי הם בעלי סיכון סגירה גבוהה פי 2.9 בהשוואה לעסקים בענפי השירותים. בעסקים שהיקף הפעילות שלהם ירד לאחר ה-7 באוקטובר יש סיכוי של פי 2.5 שבעליהם ישקלו סגירה.
בעסקים שזקוקים למימון, בקרב עסקים שהיקף הפעילות שלהם ירד עוד לפני שהחלה המלחמה, והמשיך לרדת לאחר שפרצה, יש סיכון גדול פי 3.5 שבעלי העסק ישקלו סגירה. בנוסף, כאשר העסק מדווח כי בשל המצב הוא מעכב תשלומים לספקים, קיים סיכון גדול פי 3.2 שבעל העסק ישקול לסגור, לעומת עסקים שלא דיווחו שהם מעכבים תשלומים. כמו כן, במודל דומה שבדק קושי לקבל אשראי עם סיכון לסגירה נמצא שבעלי עסקים שדיווחו שיש לעסק קושי בקבלת אשראי שקלו פי 1.77 לסגור את העסק.
במודל סטטיסטי רב משתני, נמצא שכוונת בעלי העסקים לסגור את העסק מושפעת מאוד מעיכוב בתשלומים ומקושי באשראי. גורם עיקרי שנמצא קשורים לעיכוב תשלומים הוא הענף של העסק (עסקים תעשייתיים פחות מעכבים תשלומים). גורמים עיקריים שנמצאו משפיעים על קושי באשראי הם ותק העסק (מקטין קושי באשראי) ומגדר (לעסקים של גברים יש יותר קושי באשראי).
לצפייה בדו"ח המלא
לצפייה בדו"ח הקודם